מחלות דגים - שיעור מספר 4 - ריקבון סנפירים
אחת המחלות הנפוצות ביותר באקווריומים ביתיים היא ריקבון סנפירים – מחלה שתוקפת סוגים רבים של דגים, ומאפיינת מאוד דגי קרב. לא מדובר במחלה קשה מאוד לטיפול, אך אם היא לא תטופל בהקדם ובאופן מיטבי, היא יכולה להוביל לכך שהסנפירים הנגועים ייעלמו לגמרי. בשלבים המתקדמים של המחלה, היא עלולה לגרום גם לתמותה - ולעיתים כבר בתוך 24 שעות מרגע הופעתה.
מה הם הגורמים למחלת ריקבון הסנפירים? לרוב, מדובר בתנאי מחיה לקויים: מים לא נקיים מספיק, צפיפות גדולה באקווריום, מזון לא טרי ועוד. למעשה, מדובר במחלה שנקשרת כמעט תמיד לגידול הדגים בסביבה לא ראויה. עם זאת, במקרים מסוימים היא מתחילה מנשיכות של דגים 'שכנים' בסנפירי הדג החולה.
סימני זיהוי של ריקבון סנפירים:
• שינוי בצורתם של הסנפירים
• 'היעלמות' הסנפירים בהדרגה
• הופעת מעטה לבן על הסנפיר, במקום שבו נרקב
• התפתחות אדמומיות בנקודת החיבור שבין הסנפיר לגוף הדג
• דהיית הצבע על גופו של הדג, בנקודות ספציפיות, מה שלעיתים ייראה ככוויה.
הטיפול במחלת ריקבון הסנפירים פשוטה למדי, ונחלקת לשלבים:
שלב I
פיזור מלח בישול (ולא מלח שולחן) באקווריום – כפית מלח אחת לכל חמישה ליטרים של מים. צעד זה לבדו יספיק למיגור המחלה, אם זו נמצאת בשלביה הראשונים.
שלב II
הוספת אנטיביוטיקה – תרופות מיוחדות נגד ריקבון סנפירים.
שלב III
העלאת טמפרטורת המים בהדרגה, עד 28 מעלות באמצות גוף החימום לאקווריום (בהתחשב בסוגי הדגים שבאקווריום), והוספת עוד כפית מלח לכל חמישה ליטרים.
שלב IV
החלפת המים, להורדת ריכוז המלח בהם. שלב זה יתבצע לאחר שנראה שיפור משמעותי במצב סנפירי הדגים.
הערות חשובות:
* מומלץ להגביר את כמות החמצן במים באמצעות משאבת אוויר לאקווריום לאורך שלבי הוספת המלח
* יש לזכור כי הפחם הפעיל באקווריום, אם פועל כזה, מבטל את השפעת התרופות האנטיביוטיות, ולכן יש להפסיק את פעולתו בזמן הטיפול במחלה
* דגי החתול רגישים מאוד למלח. אם יש כאלו באקווריום, אין להשתמש במלח למיגור המחלה.